גזר דין בתיק תו"ב 8659-12-10

1.         בישיבת יום 4/4/11 הורשע הנאשם בביצוע עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה"), לאחר שהודה כי לא ביצע את צו ההריסה שניתן ביום 13/7/06, במסגרת גזה"ד שניתן באותו יום בתיק עמ"ק 20811/03 של בימ"ש השלום עכו, ואשר ציווה עליו להרוס עד יום 13/7/07 תוספת בנייה בשטח של כ- 60 מ"ר, אותה בנה הנאשם מעל בניין קיים, ללא היתר בניה, אלא אם כן יקבל עד אז היתר בנייה, וזאת למרות שעד ליום הגשת כתב האישום לא קיבל היתר בניה.

לבקשת עו"ד יוסף חואלד, סניגורו דאז של הנאשם, נדחו הטיעונים לעונש ליום 20/09/11, זאת כדי לאפשר לנאשם להמשיך את הטיפול בקבלת היתר, שלדברי עו"ד חאלד באותה ישיבה הנאשם יוכל לקבלו תוך חודשיים.

2.         בישיבת יום 20/09/11 הופיע הנאשם כאשר הוא מיוצג ע"י עו"ד אחר - עו"ד מוחמד ספורי (להלן: "עו"ד ספורי") - וזה ביקש דחייה נוספת של הטיעונים לעונש, בטענה כי קיבל את הייצוג רק לפני מספר ימים וכי בכוונתו לבוא בדברים עם ב"כ המאשימה, בניסיון להגיע להסדר טיעון. נעתרתי לבקשה והטיעונים לעונש נדחו ליום 24/11/11.

3.         בישיבת יום 24/11/11 טענה ב"כ המאשימה, עוה"ד רנא חטיב (להלן: "עו"ד חטיב") לעונש. היא ביקשה להטיל על הנאשם עונש שיכלול קנס וחתימה על התחייבות כספית. כן ביקשה להפעיל מאסר על תנאי של 2 חודשים התלוי ועומד נגד הנאשם בהתאם לגז"ד שניתן בתיק חע"מ 20508/08 ולממש את ההתחייבות הכספית ע"ס 10,000 ש"ח, עליה חתם הנאשם בהתאם לגזה"ד הנ"ל. כאן המקום לציין כי נפלה טעות בדברי עו"ד חטיב, שכן מדובר בתיק עמ"ק ולא בתיק חע"מ.

באותה ישיבה העלה עו"ד ספורי שלוש טענות, שבשל כל אחת מהן יש, לדעתו, לבטל את כתב האישום, כמפורט להלן:

              א.        טענה לקיומה של הגנה מן הצדק,

              ב.        טענה שמדובר בזוטי דברים,

              ג.         טענה שנפל פגם בכתב האישום.

             זאת מהנימוקים אותם פירט לגבי כל טענה וטענה.

בהתאם להחלטתי מיום 24/11/11, הגיבה עו"ד חטיב בכתב לטענותיו הנ"ל של עו"ד ספורי.

              אדון להלן, בנפרד, בכל אחת מהטענות שהעלה עו"ד ספורי, לפי סדרן.

4.          אשר לטענה לקיומה של הגנה מן הצדק - לטענת עו"ד ספורי, עו"ד חטיב עתרה להחמיר עם הנאשם בתיק שבפניי יותר מאשר עם נאשמים אחרים שעניינם נדון בישיבת יום 24/11/11, עקב עתירה מנהלית שהוגשה על ידו, בין היתר נגד עו"ד חטיב, על כך שהמינוי שלה כתובעת בכמה ועדות בניה, הוא לא כדין. עם כל הכבוד לעו"ד ספורי, אין בדברים שאמר בעניין זה, גם אם הם נכונים - ואינני קובע שהם נכונים - כדי להקים הגנה מן הצדק לנאשם. ראוי לזכור שהנאשם הורשע, עפ"י הודאתו, בביצוע עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, שזו עבירה חמורה, המצדיקה ענישה מחמירה הכוללת הטלת מאסר בפועל, כפי שנקבע ע"י ביהמ"ש העליון כבר בשנות ה- 80 של המאה הקודמת (ראה למשל, את פסק הדין שניתן ברע"פ 21/83, בנימין פור נ. מדינת ישראל, פורסם בפד"י לח', חלק ראשון, עמ' 533). לא רק שאין הטיעונים לעונש, כפי שנטענו ע"י עו"ד חטיב "עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית", כלשון סעיף 149 (10) לחסד"פ (הוא הסעיף המכיר בקיומה של הגנה מן הצדק כעילה לביטולו של כתב אישום), אלא שגם הפעם חרגה עו"ד חטיב לקולא ממדיניות הענישה הראויה בסוג זה של עבירות, כאשר לא ביקשה להטיל על הנאשם עונש מאסר, אלא רק ביקשה להפעיל את המאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו.

גם הטענה כי הנאשם נאליץ לבנות את התוספת נשוא כתב האישום בתיק עמ"ק 20811/03 "ע"מ לחזק את הבית, כי הבית היה בבעיה רצינית של הריסה" וכי המשיב אינו יכול להגיש בקשה לקבלת היתר בניה משום שהבית בנוי על חלקה השייכת למינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") והוא פנה למינהל בבקשה לרכוש את החלקה, והפרוצדורה במינהל לוקחת זמן ואינה תלויה בנאשם, אשר מצידו עמד בכל ההתחייבויות ונכון לעכשיו הוא מחכה שיקבעו לו מה המחיר שהוא צריך לשלם, לאחר שכבר שילם תשלום ראשון בסך 7,500 ש"ח וכי לאחר שייקבע המחיר, הוא ישלם למינהל עבור החלקה ואז יוכל להגיש בקשה מסודרת לקבלת היתר, אין בה כדי להקים לנאשם הגנה מן הצדק. לכל היותר יש בטענה זו כדי להצדיק, אולי, מתן אורכה לביצוע צו ההריסה, אם הנאשם יגיש בקשה לפי סעיף  207 לחוק התכנון והבנייה.

            אשר על כן, הטענה בדבר קיומה של הגנה מן הצדק, נדחית.

5.         אשר לטענה שמדובר בזוטי דברים - לא בדיוק הצלחתי לרדת לסוף דעתו של עו"ד ספורי בעניין זה. לא ברור לי מדוע הוא סבור שמדובר בזוטי דברים. האם משום "שהוגשה בקשה לעיכוב הליכים ליועמ"ש והיא נדחתה", כפי שטען או מסיבה אחרת המשתמעת, לכאורה, מהאמירה ש"בנסיבות העניין מדובר בזוטי דברים", אמירה שלא הובהרה ע"י עו"ד ספורי.

מקור קיומה של הגנת "זוטי דברים" בהוראות סעיף 34 יז' לחוק העונשין, שזו לשונו:

"לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה אם, לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו, והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך".

אין ספק בעיניי שהפרת צו של בימ"ש, שהינו מעשה המגלם בתוכו זלזול ופגיעה קשה בשלטון החוק, איננו מעשה קל ערך. יפים לעניין זה דברי כב' הנשיאה, השופטת דורית בייניש, ברע"פ 11920/04, סעיד נאיף נ. מ"י (פורסם בנבו), כי אי אכיפה של צווים שיפוטיים היא הפרה בוטה של החוק והיא עולה כדי ערעור סדרי המשפט החיוניים לקיומה של חברה תקינה; ועם התנהגות כזו אין מערכת אכיפת החוק יכולה להשלים". מה גם שבמקרה שבפניי הורשע כבר הנאשם בעבר באי קיום צו ההריסה נשוא כתב האישום שבפניי.

6.         אשר לטענה שנפל פגם בכתב האישום - עו"ד ספורי מבסס טענתו זו על כך שמינויה של עו"ד חטיב לשמש כתובעת של הועדה המאשימה, נעשה ללא מכרז ולכן המינוי שלה, מלכתחילה, לא היה כדין וזכותו של הנאשם לבקש את ביטול כתב האישום בשל פגם שנפל בו.